עם Dirty Dancing ב-1987, העולם החופשי ראה תרבות חופשית עוד יותר במקומות אחרים. כשהאירופאים גילו את האוצרות האינסופיים של תרבות המחול הלטינית, רבים עשו בדיוק מה שעשו אבותיהם 500 שנה קודם לכן. הם גנבו. הם הביאו אותה איתם הביתה. פספסה לה שמלה חדשה לשוק הביתי ומכרה אותה לנשמות הרעבות בארץ הזאת. עם הפנים החדשות, הם הגדילו את המכירות שלהם. הם שינו את זה מבחינה תרבותית ואז שיווקו את זה כמשהו "מערבי" חדש לגמרי. מכאן ואילך, ה"ניו יורק סטייל" וה"LA Style" נותנים את הטון, ברחבי העולם. כמעט כמו מהדורה מאולפת ומתורבתת של צורה תרבותית שנמצאה רק במקור בקובה. מקום הולדתה של הסלסה הוא קובה. הסלסה הקובנית היא למעשה המקור התרבותי שלה. ה"קלאב" האפריקאי תמיד קובע את הקצב. לסלסה המקורית היו אלמנטים אפרו-קובניים חזקים.

מורדקה החזירה אותה שוב. הוא החזיר לה את הכבוד והכבוד המגיעים לה. תוך 5 שנים היחסים בין סגנונות הריקוד השתנו. ל-New York & LA Style עדיין היה נתח שוק של עד 90%. האם מורדקה הצליח להפוך את היחס ל-70% לפחות לסלסה קובנית עם הקונספט המוגן בפטנט שלו? הבנה בינלאומית לא מתרחשת רק הירך אל הירך, אלא קודם כל דרך כבוד הדדי לתרבות של האחר. ב-9 באפריל 2010 דיווח "גרנמה", העיתון הלאומי של קובה, גם על פועלו התרבותי של מורדקה. משנת 2005 עד 2010, תפיסת הגישור התרבותי של מורדקה, 'Cubamemucho', כבשה לבבות ברחבי העולם ותרמה להבנה בינלאומית. ממינכן עברנו דרך אירופה, צפון אמריקה, דרום אמריקה, אוסטרליה ועד סין ובחזרה.